עולם תחתון?
*כתבתו של פרופ' יורם אורון
פסיעה מעבר לגבול הבלתי נראה בין רמת גן וגבעתיים, במעלה הגבעה, יש סמטה קטנה. הסמטה כה קטנה וחבויה בין רבי קומות החדשים שסבבתי אותה שלוש פעמים עד שמצאתי אותה לבסוף. רובה של הסמטה הוא שריד של שנות השישים, ישראל לפני 67. ושם, נשענת על תחנת שאיבת מים עתיקה, מונחת אחת הפנינים הנסתרות של המרכז – הגלריה העירונית של גבעתיים. הגלריה נודעת בהתעקשות על איכות האמנות המוצגת ולא על השתייכות הגיאוגרפית של האומן. המנהל והאוצר, דורון פולק, אומר "אם משהו לא ראוי להיות מוצג באחד מהמוזיאונים הגדולים, אז זה לא ראוי להיות מוצג כאן בגלריה."
בימים אלה הגלריה מציגה עבודות פיסול וציור של שרית נחשון. שם התערוכה הוא "לבנים", כאשר הכוונה ללבני נשים. המונח הזה, בהעדר מקורות בתנך או במשנה, הוא תרגום מהשפות הסלאביות (כמו רוסית או פולנית, שפות מייסדי האומה החדשה). לפי מיטב הבנתי, למעט איטלקית, השפות של מערב אירופה אינן מתייחסות לצבעי התחתונים. ואכן, גם בימים אלה האורים והתומים של ההלבשה התחתונה הנשית כמו Victoria's Secrets אינם מתפארים בחזיות ותחתונים בתוליים צחורים. וכך השם של התערוכה מושך את הצופה להקשרים רבים ולרוב מנוגדים – כמו טוהר מעורב בזימה, בתוליות מעורבת במציצנות, צניעות מהולה בהתרסה. העבודות של שרית מדגישות את כפילות המסרים. הצופים נחשפים ליציקות גבס לבנות (אך יש גם שחורות) של הלבשה תחתונה גדולת מידות ומעוטרת תחרה אשר הייתה שייכת לאמה או לדודתה של שרית. ההתרשמות היא מידית מהמראה של הפסלים הקטנים, חלקם כמעט מופשטים בצורתם המורכבת, מורשת הקומית מעט של דור האימהות. מאידך, הפסלים הם אמירה קונצפטואלית בוטה המשדרת את התהום המתרחבת כל הזמן בין הדורות, אמירה הנוגעת לזעזועים שעברו ועדיין עוברים על התפישה של נשיות, פמיניזם, מיניות, מגדר, הזמנים והמוסר. האסוציאציות האלה ממשיכות לזרום גם כאשר מביטים בציורים שמוצגים בתערוכה. ברבים מהציורים שרית עושה שימוש בפלסטלינה. הרושם הראשוני הוא של מדיום חדש ושונה, יותר חם מהצבע האקרילי הפלקטי, פחות מבריק משמן, משדר עומק וזרימה ביחד עם מרקם של מריחות סכין עבות וגסות. בהמשך הצופה מבחין באותה תכונה כפולה – המראה המיידי והרקע הקונצפטואלי. פלסטלינה, בעבר לא רחוק חלק בלתי נפרד מחדר ילדים, היא משחק שזמנו עבר. הוא הוחלף באנימציה במחשב ומדפסת טרי-די. זהו שריד כמעט ארכיאולוגי שרומז על תום וטוהר שאבדו, וכאן משמשים את שרית לדיוקנאות אנליטיים עכשיוויים.
לשרית השכלה אומנותית פורמלית נרחבת והיא קשורה ביצירה ובהוראת אומנות זה שנים. זה מספר שנים שהיא האוצרת של הגלריה העירונית של אילת. שבה היא ערכה ואצרה יותר משלושים תערוכות של אומנים אילתיים, ישראלים מהמרכז והצפון, וגם אומנים מחול. היא אוצרת מוכשרת והעין שלה בצירוף התובנות הייחודיות שלה לעתים קרובות תרמו ערך מוסף לתצוגה. ללא קשר לפעילויות שלה בקריירות רבות ומגוונות, היא התמידה ביצירה, בציור, ובפיסול. התערוכה הנוכחית היא החשיפה הראשונה שלה בלב הבמה המרכזית של האומנות הישראלית. החידוש הרעיוני והטכני בעבודותיה הוא מעניין ומביא אתגר אך גם סיפוק לצופה. כדאי לעקוב אחרי עבודתה, כי אני צופה לעוד יצירות מעניינות שיצאו מהסטודיו של שרית.
*פרופ' יורם אורון הנו חבר מערכת "טרמינל" כתב עת לאמנות.
מתוך אתר RedSea Eilat
כתבה במקומון מה נשמע, אילת
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
כתבה מקומון רמת גן- גבעתיים/ מיטל שרעבי
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
